אין מלהק/ת מקצועי/ת בכל הארץ שהיו מצליחים ללהק את כול סוגי הטייפ קאסט שאי פעם הצלחתם ולא הצלחתם להעלות על דעתכם, וגורמים להם להתכנס מיוזמתם, לחדר אחד למשך 4 שעות באי קטן קרוב לישראל. האח הגדול / הישרדות – בית חב"ד מאחוריכם!

לא מדובר פה בתוכנית ריאליטי, ואין צורך בליהוק מלאכותי מטעם חברות ליהוק שעולות הון. תנו להם אירוע פריים טיים אחד לפחות בשנה – והם מביאים אותה במגוון הגדול ביותר של האנשים עם סיפורים מזניקי רייטינג שאי פעם יצא לכם לשמוע.

ברוכים הבאים ליל הסדר של בית חב"ד בלרנקה, קפריסין.

לפני יומיים, לאחר שבוע של בטלה אפקטיבית במרינה לרנקה, החלה לחלחל בנו התובנה, שבעצם אנחנו לבד בחג. זאת אומרת, רצינו נורא להיות בחו"ל בחג, אבל כנראה לא ממש לקחנו בחשבון שנהיה לבד בחו"ל – בליל הסדר. מלנכוליה קלה השתלטה עלינו ככל שהתקרב מועד הסדר. כמו תמיד פנינו לד"ר גוגל ובשילוב סיעור מוחות זוגי מצאנו פתרון – מצאנו לינק (קישורית) לליל הסדר של בית חב"ד בלרנקה.

אם חשבתם שהתכוונתי לאתר אינטרנט אינטרנט של בית חב"ד שקורא לכם לסדר או מספק טלפון להודיע שאתם באים – אתם לא בכיוון הנכון. זאת אומרת יש באתר שלהם הודעה כללית. אבל אם מלנכוליה תקפה אותך בחג בחו"ל ו/או המצפון היהודי דוחק בכם לקיים ליל סדר כהילכתו, עליכם להגיע ללינק הנכסף למערכת הזמנת כרטיסים ובחירת מקומות ישיבה לליל הסדר של בית חב"ד. מי אמר שהדת פרימיטיבית ונשארה מאחור?

עוד בטרם הקלקנו על הלינק הנכסף, הובא לידיעתינו באתר האינטרנט שליל הסדר אינו כרוך בתשלום, אך תרומות לכיסוי ההוצאות יתקבלו בברכה. לגיטימי, חשבנו לעצמינו, מתלבטים כמה נרצה לתרום… אך עם הכנסינו לעמוד הראשון במערכת הזמנת כרטיסים, נושא התשלום החל להיות קצת יותר ספציפי. מסתבר, שלרשותינו עומדות שלוש אפשרויות. נא לסמן את האפשרות המועדפת עלינו ביותר לפני המעבר לעמוד הבא: *אפשרות א' – שלם 46 יורו לכרטיס – זהו מחיר עלות ליל הסדר. אפשרות ב' – שלם 36 יורו לכרטיס – אם לא תוכל לעמוד במחיר עלות המלא. אפשרות ג' – שלם 10 יורו לכרטיס – אם מצבך אינו מאפשר לשלם יותר. *התרגום מאנגלית לעיברית – בחינם. עלי.

האמת… לא באמת התכוונו לשלם כל כך הרבה כסף כדי להשתיק את המצפון היהודי. אם לוקחים בחשבון את אפשרות א', ליל הסדר הזה הולך לעלות לנו יותר משבוע שלם של מחיה פה באי! מופתעים מעט, החלטנו לעשות קצת מחקר כדי להבין טוב יותר אם ההשקעה משתלמת. בדיקה קצרה העלתה, שבעצם לא מדובר פה בפתיחת שולחן ארוך ופיזור כיסאות פלסטיק מהערימה בבית חב"ד וגם לא בבישול של נשות הקהילה במטבח המקומי כמו שדימיינתי. מסתבר שמדובר פה באולם אירועים מפואר במלון קטן ויפיפה על שפת האגם (כן! יש אגם בלרנקה) במרחק של קצת פחות משלושה קילומטר מהמרינה. אוקי, זה קצת מתחיל להסביר את המחיר. בחרנו אפשרות א' והמשכנו להתקדם במערכת הזמנות.

בשלב הבא, יש לבחור את מקום הישיבה הרצוי לך. כן! ממש כמו בכל הופעה טובה בחו"ל. בדרך כלל אנחנו מנסים לבחור את הכרטיסים הקרובים ביותר לבמה. הפעם, החלטנו לבחור מקומות שהכי קרובים לדלתות היציאה מהאולם, למקרה שלא נחזיק מעמד ונרצה לעשות "ויברח" (מיד אחרי הסעודה, כמובן). השוואה מעמיקה של תמונת אולם האירועים שמצאנו באינטרנט ומפת סידור הישיבה במערכת הזמנות – איפשרה לנו לקבל תמונה ברורה של השטח ולסמן מקומות ישיבה בשולחן הקרוב ביותר ליציאה.

עדיין לא סגורים על עצמינו וחוששים. חוששים מליל סדר דתי מדי, ארוך מדי, זר מדי, בכל זאת לחצנו על "סיים תהליך", גיהצנו 100 יורו (כולל עמלה) וקיבלנו את בר-קוד הכניסה לליל הסדר היישר לנייד. מיד אח"כ נזכרנו שבכלל לא הבאנו בגדים ראויים לאירוע, אז קפצתי לסיבוב קניות מהיר ברחוב הסמוך למרינה וחזרתי עם חולצה לבנה לי ולו. שרוולים ארוכים כמובן. והנה הלכו עוד כמה עשרות יורו. מי אמר שזול להיות יהודי…

רחוצים ולבושים חגיגית צעדנו לליל הסדר. בכניסה למלון עברנו בידוק ביטחוני כנהוג באירוע יהודי מסורתי. המאבטח היה אדיב ואיחל לנו Enjoy the party. כנראה שכך מכונה ליל הסדר בקרב הגויים בגולה.

כבר באולם מקבלי הפנים התממשו אחד החששות של נועם – הציעו לו להניח תפילין. הוא סירב בנחמדות. גם לשני שהציע. מצאנו את עצמינו באולם הכניסה עם הכי הרבה דתיים ודוסים שאי פעם היינו בו – אם לא מחשיבים טיסות אל על לניו יורק. נשים עם פאות נוכריות, גברים בשטריימל והכובע שאנחנו תמיד צוחקים שמי יודע מה הם מחביאים שם בטיסות. הרגשנו לא בנוח. פתאום הרגשנו נחותים כאלה. כולם שם יודעים מבינים בתורה ומכווני ליל סדר, ואנחנו שאת ליל הסדר הקודם עשינו בטברנה עם שרימפסים, לא ממש ידענו מה לעשות עם עצמינו שם.

נמלטנו לאולם הפנימי שבו אמורה להתקיים "המסיבה". שם גילינו שכל קשר בין מפת סידורי הישיבה באינטרנט ולבין סידור השולחנות בפועל באולם – מיקרי ביותר. וכמובן, שהשולחן שלנו היה הרחוק ביותר מהיציאה. גם מהשירותים. התישבנו לבד. אף אחד עוד לא התיישב בשולחן שלנו. הכול היה מסודר יפה ומכובד, אבל הרגשנו כמו חייזרים שקפצו לבקר פלנטה אחרת. בטברנה הכי מקומית באי נידח ביוון הרגשנו הרבה יותר בבית.

דודה נחמדה כבת 65 התיישבה לבדה בשולחן שלנו. דיברה אנגלית במבטא צרפתי כבר. התפתחה שיחה לבבית. היא נולדה בקפריסין, חיה בבלגיה, באפריקה ועוד כמה יבשות. היא נירגשת. זה ליל הסדר השמיני שהיא חוגגת בחייה. אישה רצינית – הגיעה מוכנה עם מחברת פירושים של ההגדה שהכינה בבית. היא שמה לב שיש מילה שחוזרת על עצמה בהגדה והיא לא מבינה מה הפירוש שלה.. אולי אנחנו יכולים לעזור.. מה זה "דיינו"? (ותדמיינו דודה אומרת את זה באנגלית במבטא צרפתי כבד). מיד התחלנו להסביר לה. אבל בעצם… לא באמת ידענו מה זה בעצמינו. ניסינו לגלות אחריות ולהפגין עומק והבטחנו לה בדיקה רצינית אצל רב הקהילה שלנו – הרב גוגל. בין כל הפירושים וההתפלפלויות שקראנו שם, הגענו למסקנה שבתרגום מהיר וקצר לאנגלית, דיינו זה Good Enough. אתם מוזמנים לחלוק עלינו וכנראה גם תהיו צודקים. נשוב לדון בזה בליל הסדר הבא, אם זה בסדר מצידכם.

שמנו לב שהיה כתוב ברשימת שמות היושבים בשולחן שלנו שיהיו דוברי רוסית. אמא ובת (סביבות 25) הופיעו והכריזו על עצמן באנגלית במבטא בריטי שהן הרוסיות מהרשימה. הבת נולדה ברוסיה, גדלה בקפריסין, למדה באנגליה, חזרה לקפריסין. מדברת את כל השפות. גם צרפתית עם הדודה מבלגיה. אחריה הגיעה לשולחן גברת רוסיה מהודרת נוספת, היה ברור שהן מכירות מהקהילה המקומית ומיד אח"כ האבא המבוגר ועוד אחד נחמד – דוברי רוסית ואנגלית שחיים 20 שנה בקפריסין. ממש שולחן של קיבוץ גלויות.

גם השולחנות האחרים החלו להתמלא מכל קצווי תבל. מי לא היה שם. מה לא היה שם. רוצים ערסים שבאו לעשות נופשון בלרנקה סטייל שכונה – יש. רוצים היי טקיסטים עם רכב ליסינג סטייל רילוקיישן – יש. רוצים דוסים עם או-פר הודית צמודה בסטייל אריסטוקרטי – יש, דוסים סטייל ברוקלין – יש, וגם חבורת נשים מבוגרות ממועדון הפנסיונרים לרנקה, מדריכי טיולים מקומיים, משפחה ישראלית-בורגנית שקטה עם שני ילדים שרצו רק וואטסאפ, חבורת צעירים אחרי צבא, ועוד ועוד. תהינו אם איזה חב"דניק משועשע סידר ניגודים כל-כך קיצוניים בכל שולחן ושולחן או שהכול בחסות הטבע ומערכת ההזמנות האינטרנטית.

די מהר נשבר הקרח והשיחות הנימוסיות הפכו למתעניינות ואפילו מעניינות.

מופע החימום (או בשמו היהודי "קבלת שבת") הסתיים ונראה היה שעוד רגע יתחיל המופע המרכזי וכוכב הערב, הלא הוא רב הקהילה האהוד זאב רסקין, יעלה לבמה (לשולחן המכובדים) והמופע יחל. ואכן, מיד עם תחילת המופע הבנו שבאמת מדובר פה בכוכב. איש גדול, עם קול גדול וכריזמה שמקרינה לכל הכיוונים. אפילו לכיוון שלנו.

כבוד הרב החל לנהל את האירוע בנחישות אך ברגישות. למבוגרים הוא הודיע שלא הולכים להתברבר השנה עם ההגדה והולכים לדפוק עבודה. ומסתבר שלא היינו היחידים שנשמו לרווחה והרגישו הקלה גדולה לשמע הבשורה. למכורים קשה לחג, הוא בישר שהם מוזמנים להשאר ולספר על יציאת מצרים, הוא שילם על שימוש באולם עד הבוקר.

לילדים הוא הודיע ברגישות אך בנחישות שלא יהיה אפיקומן בליל הסדר כי הם לא מעודדים גניבה, אבל הבטיח מתנות לילדים שיתנהגו יפה (מעודדים שוחד..?).

כבוד הרב פתח את הסדר והקריא בהגדה. הקריא – לא התפלל. זאת אומרת, אפילו הבנו אותו. ההגדות היו ידידותיות וכל כמה דקות הרב הזכיר את מספר העמוד, למי שלא עמד בקצב שלו – והוא הרביץ קצב! סעודת ליל הסדר מעולם לא נראתה קרובה כל כך. היתה לנו כמובן את הגירסא האישית שלנו להוראות שלו – בכל זאת שילבנו קצת מנהגים מהבית. כשהוא אמר כוס קידוש, מלאתי את כוס היין באמרלד ריזלינג, כשהוא אמר לשפוך מכוס הקידוש לצלחת, טיפטפתי עם האצבע, כמו שההורים לימדו אותי, וכשהוא אמר ליטול ידיים, נשארתי לשתות עוד כוס (הייתי חייבת לבדוק גם את היין האדום).

בין לבין כבוד הרב גם הסביר ופירש את ההגדה. גם באנגלית. אפילו למדנו כמה דברים מעניינים על הטקס שלא ידענו. בהמשך הוא מינה אורחים מהשולחנות להקריא פיסקה או שתיים: "מנחם משולחן 4, ספר לנו תם מה הוא אומר", "יהוד'לה משולחן 12, ספר לנו רבי נחמן מעמוד 20 מה הוא אומר…". היו גם מבחני פתע בסגנון "שולחן 3, מי יספר לי על …" ועוד. כמובן שהרגיזה אותי המחשבה שכבוד הרב ממנה רק גברים להקריא מההגדה. שאלתי את נועם, מה לדעתו יקרה אם אני (ז"א אישה), אתנדב להקריא מההגדה אם הוא יבחן בוחן פתע את השולחן שלנו. נועם אמר, שברור שיסקלו אותי באבנים וזה בעייתי עוד יותר לנוכח העובדה שהשולחן שלנו רחוק מאוד מדלת היציאה. פתאום, כבוד הרב אמר "נשים, מה איתכן? מי תקריא לנו?" הייתי בטוחה ששמו לי משהו ביין ואני הוזה, אבל אז קמה אמיצה אחת שלא היתה מופתעת בכלל, ותרמה לליל הסדר פיסקה בקול רם. ואחריה עוד אישה ועוד אחת. וכבוד הרב היה אפילו מבסוט מזה.

טוב, אין מה לומר, באו לקראתי – מעכשיו אני באה לקראתם. מאותו הרגע התמסרתי לליל הסדר כמו יהודיה ממש טובה. עשיתי כל מה שהוא אמר! אפילו נטלתי ידיים (שלוש פעמים ימין ושלוש פעמים שמאל). וגם נשארנו עד סוף הסדר. אני חוזרת – עד הסוף נשארנו! וזה לקח כמעט 4 שעות!

תם סדר פסח. יצאנו עייפים אך מופתעים ומרוצים.

בדרך חזרה צעדנו עם מולדובית מקסימה שבאה לחיות בקפריסין בגלל ביתה היחידה שהתחתנה עם קפריסאי מקומי. הבת שלה כבר התגרשה ועברה לשוויץ, והיא נשארה לבד בלרנקה. עוד סיפור מרגש וקורע לב באנגלית רצוצה במבטא רוסי כבד.

בבוקר חשבתי על זה… איך זה שמולדובית בודדה וזרה מרגישה פה בנוח? איך זה שאפיקורסים גמורים כמונו הרגישו בנוח בליל סדר דתי כזה? איך זה שהיו באולם אחד כל כך הרבה טיפוסים, סיפורים ומנהגים ונראה שכולם הרגישו בנוח ויצאו מרוצים. חלקם מופתעים מזה וחלקם בכלל לא.

פתאום הבנתי, הליהוק המגוון פה אמנם נראה אתגר בלתי אפשרי לכל חברת ליהוק, אבל כשחושבים על זה לעומק, הליהוק הוא בעצם החלק הקל. האתגר הבאמת גדול, הוא לאפשר לכל הטיפוסים האלה, לכל הטייפ קאסט הזה – לכולנו – להרגיש בנוח לכל אורך הערב ואפילו להנות. ובאתגר הזה עמדו בכבוד – ממש הצטיינו, הרב זאב זיסקין וחבורתו. ואני מסירה בפניהם את הכובע.

אני לא מבטיחה שנעמוד בסטנדרטים האלה בשנים הבאות וכנראה שלא נתראה בקרוב עם חברי הקהילה, אבל את הערב הזה – ליל הסדר הזה, לא נשכח מהר, ולאו דווקא בגלל המידע שצברנו בו על הלכות החג.

ליל הסדר השנה היתה חוויה מיוחדת, מעשירה ובעיקר מעוררת מחשבה. וזה לא משהו שחג יהודי גורם לנו בדרך כלל. אז אפשר להגיד שהיה חג ממש שמח!

לשנה הבאה בירושלים (עם עצירת ביניים בקפריסין).