יש רגע כזה, לא מוגדר, לא מדובר, רגע קצת מוזר, שקורה כשאנחנו מכירים אנשים חדשים או פוגשים כאלה שלא היינו איתם בקשר המון זמן ופתאום נקלעים ל"שיחת עידכון", רגע שקורה בדרך כלל כשמגלים סוד קטן על מישהו או פריט מידע עסיסי – רגע קצת מביך – לשני הצדדים, ואני מדברת על הרגע שבו אנשים שאנחנו פוגשים מבינים שאנחנו מליונרים.

זאת אומרת, אנחנו לא באמת משתפים אותם במצב חשבון הבנק שלנו ואנחנו גם לא מגלים להם כמה אנחנו מרוויחים, אנחנו רק מספרים או מזכירים שיש ברשותינו יאכטה. והם כבר מבינים.

ללא ספק, מחופשת פסח לפני 3 שנים שבה הבשילה ההחלטה לקנות יאכטה ולהתחיל לשים גז על תוכנית "מעבדות לחירות" ולבנות חיים קצת אחרים – ועד לחג השבועות חודש וחצי אחר כך שבה בילינו לראשונה במרינה, ביאכטה המשפחתית החדשה תוך כדי למידה אינטנסיבית לרישיון סקיפר שעוד לא היה לנו. קרה דבר מופלא – נהיינו מיליונרים!

ככל שעבר הזמן, הוננו גדל והתעצם. בלימודים לרישיון סקיפר שנאלצנו להוציא במהירות שיא (כי היאכטה חיכתה בחוסר סבלנות) היינו המיליונרים היחידים בכיתה שמחכה להם יאכטה במרינה. בעבודה, לאט לאט חברינו וגם סתם עמיתינו החלו להבין שמצבינו הכלכלי בעצם אחר לגמרי ממה שהם חשבו. ומאז, כל בן אדם חדש שיוצא לנו להכיר ו/או יוצא לו לשמוע שיש לנו יאכטה, מיד "מבין" לאיזה אלפיון אנחנו שייכים.

יש רק אוכלוסיה אחת, אלפיון אחד, שאנחנו ממש לא מרשימים אותם. זאת אומרת, חשבון הבנק שלנו לא מרשים אותם. באוכלוסיה הזו נכללים מיליונרים (כמונו?): אנשי עסקים, עצמאיים, מנהלים בכירים, עובדים זוטרים, שכירים קשיי יום ושכירים מכל המגזרים במשק, חסרי עבודה, חסרי פרנסה. ביניהם כלולים צעירים, מבוגרים, קשישים, יחידים, זוגות, בעלי משפחות וחסרי משפחות. האלפיון הזה מתכנס בדרך כלל מקום שמור, מוגן ופסטורלי. והמשותף לכל האלפיון הזה, הוא בעלות על יאכטה…

באלפיון הזה, במקום המוגן והפסטורלי, המכונה מרינה, ישנם אנשים שהבינו עוד הרבה לפנינו, שכדי לשלב יאכטה באורח החיים שלך, אתה צריך הון לא קטן, אבל לא בהכרח כספי. זוגות, יחידים ואפילו משפחות שמגדלות את ילדיהם על יאכטה במרינה (כן, יש ילדים שחיים במרינה). האלפיון הזה הבין שלהיות בעלים של יאכטה, לא בהכרח מצריך חשבון בנק מנופח, אבל בהכרח מצריך צורך עז להיות בעלים של כלי תחבורה שמאפשר הפלגות בים, או סתם לבלות סופי שבוע מבלי לצאת לים ואפילו פתרון מגורים מקורי וזול (כן, הרבה יותר זול לגור על הים מאשר בדירה עם חלון לים).

רוב האנשים שאנחנו מכירים שלא נכללים באלפיון הזה – להוציא שונאי ים מוצהרים, פולטים בשלב זה או אחר של חברות שלנו את המשפט "הלוואי ויכולתי להרשות לעצמי יאכטה" או בגירסא היותר מתעניינת "כמה עולה היאכטה / העגינה / ההוצאות השוטפות…" או בגירסא הישירה יותר "איך אתם יכולים להרשות לעצמכם את זה" (מיליונרים?!).

תגובה לא בלתי צפויה זו, שלרוב מתפרצת על כוס בירה על רקע השקיעה במרינה, מעוררת בי רצון עז להסביר ולנמק ואפילו לטעון שגם אתה! כן, גם אתה! אולי יכול להרשות לעצמך את כול הטוב הזה. וזאת, מבלי להכניס את מצב חשבון הבנק שלך למצב מצוקה. זאת אומרת, אם תהיה מוכן כמובן, לעשות סדר קצת אחר בחיים שלך. אבל לרוב אני פשוט מסדרת את הכרית מאחורי הגב ולוקחת עוד שלוק מהבירה מבלי לפצוח בתשובה מנמקת שלרוב האנשים במילא תשמע בלתי אמינה בעליל…

אז מה בעצם צריך לעשות כדי להיות בעלים גאים של יאכטה ולהנות מכל הטוב הזה? ובכן… החדשות הטובות, הן שכמעט כל אחד יכול. כנראה גם אתה. החדשות המאתגרות, הן שאם הראלה ממפעל הפיס לא התקשרה וגם לא עשית אקזיט לאחרונה, כנראה תצטרך לעשות שינויים בחיים שלך, או בנימה אופטימית: תזכה לעשות שינוי בחיים שלך! בשלב זה, כדי לנמק, אצטרך ברשותכם להשתמש בקצת סטיגמות והכללות. קבלו התנצלותי מראש. השתדלו להתרכז ברעיון הכללי ולא בפרטים….

בתשובתי אתייחס לשלושה מרכיבים עיקריים בחיים הבורגניים:

פרנסה – משפחה הבורגנית הממוצעת, כוללת שני בני זוגי מפרנסים, עובדים בעבודת תובעניות ועתירות מטלות. משופעים בשעות נוספות ואחריות שלא נשארת במשרד כשמכבים את האור בסוף היום. לרוב זה מלווה בהכנסה חודשית ש"אמורה" לממן את אורח החיים הבורגני וה"נוח" כמפורט מטה (תזכורת – התמקדו ברעיון, לא בפרטים…)

דיור – המשפחה הבורגנית הרווחת, גרה בדירה "מושקעת" בשכונה 'עתירת אחוזי בניה' כלשהי במרכז הארץ, או לחילופין בבית על קרקע בישוב כלשהו טיפה יותר מרוחק מהמרכז. אני אומרת "מושקעת" כי רוב הבתים הבורגנים שאני מכירה בנויים ומתוחזקים בסטנדרט גבוה עד מאוד: מטבח מושקע כולל מכשירי חשמל מעוצבים ליד האי או בתוכו (מי אמר קיצ'ן אייד/תמי 4/כיריים חשמליים ולא קיבל?), אריחים מיוחדים – גם על הקיר, נישות גבס, תאורה שקועה, אסלה שקועה, ריהוט מביתילי או שווה ערך ומעלה, חדר מעוצב לכל ילד, כלים יפים ועוד. ואם זה לא המצב כרגע, אז זו המטרה.

שעות פנאי – נקודה כואבת בחיים הבורגניים. מעט מדי להורים, יותר מדי לילדים. התוצאה, הוצאה כספית גדולה לאיזון המצב. המשוואה פשוטה: הורים מותשים מדי פלוס זמן איכות קצר מדי מובילה לתופעת לוואי ידועה בשם: "זקוקים לחופש!" שתוצאתה לרוב: "חייבים להזמין סוף שבוע" כל כמה שבועות/חודשים (עיניין קטן של כמה אלפי שקלים כל פעם). ויש גם כמובן את אם כל החופשות, "חופשת קיץ משפחתית בחו"ל". מי אמר היער השחור/ אגם גארדה/ נופשון ביוון ולא קיבל? (מי לא פגש שם עשרות משפחות ישראליות בכל פינה?) חוץ מזה, קיימות תופעות לוואי נוספות הנובעות מחוסר איזון בשעות הפנאי ובאות לידי ביטוי בתקציב המשפחתי: "נאכל בחוץ או נזמין, למי יש כוח להכין ארוחת ערב", "נצא להתאוור קצת בסרט/הופעה, היה שבוע קשה…" "נקרע את העיר ביום שישי בבוקר (בית קפה/שופינג/סידורים), זה הזמן היחיד שיש לנו בלי הילדים", וגם "חייבים לקנות לילד…" וכולנו יודעים למה…

בקפיצה חדה בחזרה למרינה, שם "המיליונרים" מבלים את רוב סופי השבוע בצימר הצף. אנחנו מגיעים בשישי בבוקר עם ציידנית אוכל או מוצרים שקנינו או הכנו מראש בבית הקטן שלי: 110 מטר עם גינה גדולה, ביישוב מרוחק בדרום הארץ שמאפשר איכות חיים במחירים מצחיקים. כל הבתים ברחוב שלי וביישוב בכלל כפולים בגודלם ובעיצובם המרשים. בבית הקטן שלי, המטבח בסיסי ודי מרווח, החדרים אסטטיים, אבל לא ממש מעוצבים, ובאופן כללי, הייתי אומרת שהבית שלי הוא לא הבחירה המועדפת בקרב גנבים אצלינו ברחוב. גם לא נכנסת לביתילי ולא לשווה ערך. לא קונה כלים יפים ואין לי אף קיר גבס עם תאורה שקועה בבית. הבית שלי פלוס הגינה הגדולה עולים כמו דירת שני חדרים בתל אביב – רחוק מהים. אני משלמת חצי מחשבון החשמל של השכנים עם הוילות, וחצי ממה שהם משלמים על ארנונה ומים.

חופשות וסופ"שים הם דווקא משהו שאנחנו מרשים לעצמינו ולמשפחתינו ברוחב לב: התשלום החודשי למרינה (במחיר של לילה אחד בצימר מפנק) מאפשר לנו ולכל משפחתינו, שימוש בלתי מוגבל בצימר שלנו לאורך כל החודש. כל סופ"ש שאנחנו לא נופשים, זה פשוט בזבוז כסף. את החופשות שלנו אנחנו כמובן מבלים ביעדים כלולי ים: קפריסין, יוון ועוד היד נטויה. תמורת כמה מאות שקלים עלות דלק, וכמה עשרות שעות ים, אנחנו וכול ילדינו המעוניינים, נהנים מחופשות בעלות מגוחכת. במחיר של שבוע קלאב ביוון למשפחה ממוצעת של 4-5 נפשות, נפשנו כולנו חודש וחצי ביוון בקיץ האחרון. כולל הכול. ועוד נשאר לנו הרבה עודף. מוצרי טואלטיקה וקוסמטיקה, אוכל, משקאות ושונות בקניה מרוכזת, שעולים חצי ופחות מזה מעבר לים, שמחים להצטרף אלינו להפלגה חזרה הביתה. יש מקום בסירה, וזה מפנה לא מעט מקום בתקציב המשפחתי השוטף.

אההה…. ומאיפה כסף לקנות יאכטה??? בטוח מיליונרים…! כן, זה עולה לא מעט. תלוי כמובן כמה חדשה, כמה גדולה וכמה מאובזרת. בכל מקרה, לא מדובר פה בהוצאה קטנה בכלל. החל ממחיר של רכב משפחתי מפנק או גי'פ משפחתי – כזה שיש להרבה אנשים שאתם מכירים (גם כאלה ששותים איתנו בירה במרינה ותוהים איך אנחנו יכולים להרשות לעצמינו את כל זה) ועד, השמים הם הגבול. ביטוח? בדיוק חידשנו, עלה לנו יותר זול מהביטוח לרכב הקטן שלנו. למה אתם מתפלאים? כמה תאונות וגניבות שמעתם שקרו בים לעומת תאונות דרכים וגניבות רכב? והרי זו המתמטיקה של הביטוח…

ובמתמטיקה של התקציב המשפחתי, אני לא באה להגיד שכל אחד יכול להרשות לעצמו יאכטה אם הוא רק ירצה, וגם לא מבטיחה סירה לכל פועל, רק מנסה לנמק, איך כול הטוב הזה מממן את עצמו ואיך אולי גם אתה יכול לממן דבר כזה בתקציב משפחתי. ומי שלא מאמין, מוזמן לקבל פירוט חשבונאי על כוס בירה במרינה.

ומי שכן הגיע לבקר אותנו במרינה, אפילו לביקור קטן וחד פעמי, בטוח הבין כמה שאנחנו ממש, אבל ממש מיליונרים, בעלי הון גדול, אם כי לא כספי. היאכטה הזו, אנימה שלנו, פתחה בפנינו עולם ענק, חדש, מרגש, מאתגר, מיוחד. כי סוף סוף הרגשנו שאנחנו מתחילים לפקוח את העיניים אחרי שנים של כהות חושים וחיים על אוטומט. נפתח בפנינו כזוג, עולם ידע וריגושים שהתמגנטנו אליו – ביחד. אנחנו פותחים בפני ילדינו עולם חדש וזוכים בחוויות משפחתיות איכותיות – ביחד. הכרנו אנשים מיוחדים ומדהימים שהפכו להיות חלק יקר וחשוב בחיינו ואין אף מקום בעולם שמוציא מאיתנו את החיוך שיש לנו על הפנים כשאנחנו צועדים מהחניה למרינה. אז כן, נראה לי שמאז שיש לנו את היאכטה, אנחנו באמת מיליונרים. ללא ספק!

*אני מקבלת לא מעט תגובות מדהימות ומעוררות מחשבה. כשאני קוראת את התגובה, אני תמיד חושבת על עוד כמה חברים שבטח היו שמחים לקרוא את התגובות זה היה מעורר בהם גם מחשבות…. אז אם התגובה לא אישית מדי, אני אשמח אם תכתבו אותה בבלוג במקום במייל פרטי. שכולם ירוויחו…