כשהיינו ילדים חלמנו על יום כיף בלונה פארק. המקום הזה שמעלה חיוך על הפנים כשרק חושבים עליו וכל הילדים מסתובבים שם עם ברק מיוחד בעיניים והילה מעל הראש. על ההורים שורה עננת האחריות ותשישות (הקלה/כבדה, מחק את המיותר). כך לפחות זה זכור לי מילדותי. גם כשילדי היו קטנים, יום כיף בלונה-פארק היה אטרקטיבי, ביקור בדיסנילנד בארה"ב ופריז היה אטרקטיבי עוד יותר. וכל זה הספיק לקרות עוד לפני שעידן הסמארטפון השתלט על כולנו ונדבק לנו מסך אלקטרוני מול הפנים. אז, כשעוד היה להם, וגם לנו, חיוך שנבע מהדבר האמיתי, ולא מסרטון ויראלי.
גדלנו, התבגרנו… הלונה-פארק הפך לזיכרון רחוק, וגם, בואו נודה על האמת, בתפקיד המבוגרים אחראים, פחות כיף שם…
בשנים האחרונות, במקביל לכניסתינו בסערה לעולם הימאות והימאים, מצאנו לנו דיסנילנד חדש. כזה שמעלה חיוך על פנינו והתרגשות גדולה בליבינו – דיסני-דיסלדורף.
כבר כמה שבועות לפני הנסיעה המיוחלת מחלחלת ההתרגשות והחיוך מתחיל להשתלט. אם תפגשו אותנו שם במהלך הביקור, אולי תבחינו שאנחנו נהיים קלילים במעט יותר – קצת כזה מתנתקים מהקרקע בעת הצעידה בין הסירות. הליכתינו משתנה מעט והופכת לדילוגים קלים והילה גדולה מרצדת סביב ראשנו וראשי חברינו הימאים. טוב, כנראה שכל זה לא באמת נראה כלפי חוץ, בכל זאת, צריך לשמור על פאסון… אבל באמת שככה זה מרגיש! (ואולי בכל זאת קצת רואים מבחוץ…?)
בניגוד לדיסנילנדים הידועים והנפוצים, הדיסנילנד שלנו פתוח רק שמונה ימים בשנה. יש עוד כמה דיסנילנדים ידועים וגדולי מימדים כמו דיסנילנד קאן (במאי), ועוד. איכשהו, נהיינו חובבי דיסני-דיסלדורף ולשם אנחנו משתדלים להגיע כל שנה. בדילוגים, בהתרגשות, בציפייה גדולה.
"שנה נוסעים", "שנה לא נוסעים"
האמת, בתחילת דרכנו כסקיפרים, לפני שנים רבות (4.5 שנים ליתר דיוק) הבנו שנסיעה לדיסני-דיסלדורף זו הוצאה כספית לא קטנה, והחלטנו פה אחד שביקור אחת לשנתיים זה די הותר ואף מכובד. החלטנו ש"שנה נוסעים", "שנה לא נוסעים". טוב, אז נכון שלא ממש עמדנו בהבטחה שלנו לעצמינו, כי בכל זאת… קצת קשה להישאר בבית בשנה של ה"לא נוסעים" בידיעה שכל הכיף הזה קורה ואנחנו לא שם, וגם ממש במקרה מצאתי דיל מעולה לטיסה ונפלתי על מלון במבצע… אז ארזנו את הנעליים הנוחות והמעיל הטוב, ובאנו. שוב. גם השנה.
אולמות הענק מלאי היאכטות המבריקות קוראים לנו להכנס. להתביית על פירמה ידועה או ידועה פחות, לחייך יפה לנציגה המגוהצת, לדקלם את הפרטים האישיים שלנו ולחכות שהכניסה תפתח, רצוי באופן ספונטני, אם יש צורך גם נקבע תור. לבחור את היאכטה היפה ביותר/ גדולה ביותר/ מקורית ביותר/ מדוברת ביותר ואז, לחלוץ נעלים ולזנק לחוויה חדשה במתקן נוסף בדיסני-דיסלדורף. להשאיר את הסמארטפון עמוק בתיק ולהתחיל את הכיף האמיתי: להריח, להסתובב, לגעת, להתפעל, ללמוד, להשוות, לעקוב. לדמיין אותנו מפליגים בה, חיים בה, מארחים בה, עוגנים אותה. החושים עובדים, הראש עובד, וכן, גם מנגנון ההכחשה לפעמים מגוייס לעבודה. זה שקשור במימון של כלי השייט המדהים הזה. אבל למה לדכא שמחה…
תת התמחות…
עם השנים, גם קצת פיתחנו הרגל מגונה, שאפילו קצת גדל והתפתח לתחביב חביב – נהיינו מומחים (בעיני עצמינו, כמובן) בלמצוא פגמים: בעיצוב, בתכנון של היאכטה, בחומרים, בפוטנציאל השימוש, בהכל! אנחנו כבר ממש מומחים בלמצוא פאקים של יאכטות. אם היו מחליטים לגייס מישהו למשרת "מוצא/ת פאקים בסירות" היינו יכולים להיות מועמדים ממש טובים (לדעתינו, כמובן) ויש סיכוי שאפילו לא היינו דורשים תשלום גבוה מדי עבור שירותינו… מימון הנסיעה הבאה לדיסני-דיסלדורף זו אופציה עדיפה עלינו כאמצעי תשלום. אם אחת החברות הגדולות מעוניינת, אנחנו תמיד מוכנים לבדוק ביומן ופנות זמן. ובכלל, אם יש מישהו בסביבה שמוכן ורלוונטי לו לשמוע מה שיש לנו להגיד על יאכטה כלשהי (אם עוד לא אמרנו) או על כל אחת ואחת מהיאכטות שביקרנו בהן, אנחנו שמחים מאוד לחלוק את המידע, לא שומרים סודות. רק תצטרכו לפנות זמן, כי זה כנראה יקח זמן…
נציגינו הישראלים
כיאה למעצמה ימית מכובדת, נציגינו הישראלים נמצאים בכל פינה, דוכן, קפיטריה או תור לשירותים. אין כמו תחושת הביטחון החשובה לנו כל כך ביודעינו שאחינו הישראלים פרוסים ומרושתים בכל מקום, גם בדיסני-דיסלדורף. שלא לדבר על כמות המידע החשוב שמופץ בקרב אחינו ואחותינו הישראלים (כן! גם אחותינו שם!): באיזה דוכן מחלקים מתנות שוות, תיכף נגמר, איפה הנקנקיות הכי שוות/זולות בתערוכה…וכו'. נראה שכולם "קלים" יותר, מחוייכים יותר, מתלהבים יותר. הרבה יותר מהרגיל. המקום הזה עושה את העבודה…
ויש גם פריבלגיה יחידה ומיוחדה ששמורה לנו הישראלים – פריבילגית ה"אל-תור". בבואינו לדוכן עמוס מבקרים העומדים בסבלנות ומחכים לתורם, נוכל לגשת לנציגה המגוהצת ולהשתמש במילות קסם מיוחדות שמאפשרות לנו לעקוף תורים ארוכים לסירות או להמנע מלקבל תור בטווח ארוך. כל שעלינו לעשות בבואינו לדוכן הרצוי הוא לבקש את ה"דילר הישראלי". ראשית, תמיד נעים לגלות שכמעט לכל חברות היאכטות, קטנות כגדולות – יש דילר ישראלי. מעצמה ימית, כבר אמרתי? נכון שלפעמים הדילר של חברה שראינו אתמול הוא גם הדילר של חברה אחרת, ואולי גם עוד אחת. ואיזה מוזר זה לפעמים לראות אותם בג'קט או סתם חולצה במכנסיים, אחרי שהתרגלנו לראות אותם "לא פורמלים" במרינה… אבל אין כמו סיור עומק, עם דילר ישראלי לבבי, בשפת אימנו וללא תור, כדי לשמוח עוד קצת. וכמובן שהכי טבעי (וישראלי) גם לשתות קפה ביחד מיד אחרי, וגם להפגש בערב במסעדה טובה כדי להמשיך בנושאי השיחה שלשמה התכנסנו כאן כולנו.
וזה נגמר…
קצת קשה לנו להסביר בבית לילדים ולחברים ששלושה ימים בתערוכה זה ממש לא מספיק. בקושי ראינו משהו. אנחנו אומנם מסיימים שלושה ימים בדיסני-דיסלדורף כל שנה עם נמק ברגליים ומוח במצב ניוון קל, אבל תמיד מרגישים שלא הספקנו הרבה. הגוף בגד בנו, הזמן טס לנו והגירויים הסביבתיים שמפוזרים שם – גדולים עלינו. והופס… נגמר.
נתראה בשנה הבאה (שנה הבאה, זו "שנה נוסעים").
בדרך ליעד הבא... 
אם עד עכשיו חששתי שאהבתך לסירות מדבקת, עכשו אני כבר בטוחה!
אין עליך ועל כתיבתך המעולה. אני השנה בשנת לא נוסעים נראה מה יהיה בשנה הבאה!
אהבתיאהבתי
קראתי בהנאה רבה. סגרת לי פינה בהפסקה המשעממת בבית הספר. תודה.
ועכשיו ברצינות- כיף לקרוא כמו תמיד.
תשמרו על קשר (או 4 קשרים לפי הצורך). מחכים לכם בבית.
אהבתיאהבתי
אהבתי את הפוסט 😊
זה כייף למצוא גן משחקים לילדים גדולים.
מעניין מתי הספקת לכתוב…
אהבתיאהבתי
נהנו הנאה מרובה לארח אתכם לארוחת ערב ביכטה שלנו בקוסאלוריזו. מאחל שתמשיכו להנות ולספר.
הכתיבה נפלאה. אבל האתר כבד ועולה בקושי. חבל שגם קשה לאתר אותו במנועי חיפוש.
תפעילו מנגנון של תרומות לשיפור האתר ותנאי השייט. מבטיח להיות מראשוני התורמים.
המשיכו להנות ולשתף.
מקווה להפגש בהפלגות בעתיד,
ישראל.
אהבתיאהבתי