תאמר לי מה האי שלך ואומר לך מי אתה. איך בוחרים אי יווני לגור בו?

לפני כמה שנים ישבנו להנאתנו בזנזיבר, בחוף ים פסטורלי עם בירה קרה ביד. צפינו בנשים וילדים נכנסים לאיטם אל תוך הים תוך כדי מבט מושפל ומדי פעם מרימים משהו ושמים בכלי איסוף. וכך במשך שעות, בקילומטרים של מים רדודים, הולכים ואוספים, הולכים ואוספים.

נכנסנו לים גם אנחנו, התחקינו אחר מסלולם, חיפשנו גם אנחנו משהו בקרקעית אבל לא ראינו כלום.

היינו בטוחים שאנחנו לא רואים, כי המקומיים כבר אספו הכל, אז חזרנו לשמשיה התיירותית שלנו על החוף הפסטורלי.

יותר מאוחר, שאלנו את אחד המקומיים, מה כולם עושים במים ומה הם אוספים. הוא ענה לנו שהם מתפרנסים מאיסוף כוכבי ים.

נכנסנו שוב למים ושוב לא מצאנו אף כוכב ים. המשכנו להיכנס לתוך הים עד שהגענו לקבוצה של מקומיים וביקשנו לראות מה יש להם בכלי האיסוף. ואז ראינו איך ניראים כוכבי ים. הם לא היו דומים למה שהיכרנו.

בדרך חזור לחוף, בדיוק באותה הדרך שהלכנו לפני כמה דקות, הפעם כבר ראינו אותם. והיו רבים.

הפעם ידענו על מה להסתכל. הבנו מה אנחנו מחפשים ומצאנו!

וזה קצת מה שקרה לנו בהפלגתנו באיי יוון. בשנים הראשונות, היינו תיירים נלהבים ומרוצים. היינו גם מרוכזים מאוד בתפעול של הסירה ותהליך הלמידה כסקיפרים טריים. והיינו חדורי סקרנות ומלאי אנרגיות לגלות עולמות חדשים ואיים נוספים. וכמה שיותר.

לקח לנו 4-5 שנים ללמוד את המקום ולהתחיל להבחין בכוכבי ים ולזהות אותם ועוד כמה שנים למצוא את הכוכב שלנו.

כבר בשנה הראשונה, חשנו שלכל אי יש אוירה קצת אחרת. והכוונה היא לא אוירה אחרת בין איים קטנים לגדולים, אלא בין האיים הקטנים, בין האיים הבנוניים ובין הגדולים. ככל שצמצמנו את שעות ההפלגה והארכנו את שעות השהיה, התחלנו לחוש ולהכיר מקרוב את התרבות והמקום, ובהמשך את הניואנסים והדברים הקטנים, שלפעמים הם שעושים את ההבדל בין אי לאי.

קל מאוד להסביר איך אי גדול עם שדה תעופה בינלאומי ואוכלוסיה גדולה – שונה מאי בינוני עם שדה תעופה מקומי ומעגן עירוני ליאכטונרים – לאי קטן שמעבורות מגיעות אליו בין 3 ל 5 פעמים פעמים בשבוע ובמקרה הטוב יש רציף קטן לכמה סירות בודדות, תלוי בגודל. ההשוואות לגמרי ברורות.

 אין (לי) דרך להסביר איך 3 איים, בגודל דומה, שמרחק ההפלגה ביניהם הוא פחות משעה מקצה לקודקוד, ולכל אחד יש אופי שונה לגמרי, אוכלוסיה אחרת ואוירה שלא דומה בשום צורה אחת לשניה.

כן, בכולם מדברים יוונית (אם כי למקומיים הוותיקים יש עגה יחודית משלהם), בכולם יש טברנות עם אותו התפריט המקובל (אם כי, לכל אחד יש איזה תבלין ייחודי או דרך קצת שונה לבשל משהו), ובכולם יש אוירה יוונית אסלית, חופים יפים, מפרצי עגינה מרהיבים וכולם עושים חשק לעוד.

אז מה בכל זאת כל כך שונה ומה בכלל עושה אי שונה משכנו? 

בתור תיירים, כיף להסתובב ולהנות מהמגוון הרחב ומהייחודיות של כל אי ואי. אבל בבואינו לבחור את האי שנרצה להקים בו את ביתנו, גיבשנו מספר קריטריונים שמיפינו במטרה לבחון את מידת ההתאמה בינינו לבין האי. ולא בהכרח לפי סדר העדיפויות, שהרי בסופו של דבר הכל נכנס לשקלול אחד גדול בתוספת הרבה אמוציות ותחושות בטן מודעות ולא מודעות.

קהילה מקומית פתוחה או סגורה

מרתק בעיני לצפות בקהילה מקומית מגובשת ואותנטית. לראות משפחות מקומיות וותיקות חיות זו לצד זו, מפעילות עסקים בשכנות, תומכות, רבות, שונאות, אוהבות. כמו כל קהילה של בני אדם, אבל ביוונית. ישנם איים שבהם הקהילות סגורות יותר ואם חיים באי זרים הם חיים במקביל. יותר כיוצאי דופן ייחודיים. סביר להניח שמקבלים אותם יפה ובכבוד אנושי כמו שהיוונים יודעים, אבל עדיין כיוצאי דופן.

אחת הסיבות שהרגשנו יותר בנוח באי שלנו הוא שלצד האוטנטיות היוונית הדומיננטית, הרגיש לנו שיש בו מסורת ארוכה ומושרשת של זרים מכל העולם שחיים ביחד עם המקומיים.

וגם כמובן שיש בו מרינה! לא רק בגלל שזה פתרון טוב לסירתינו. אלא בגלל שזה מגדיל את הסבירות לחיות במקום עם פתיחות גדולה לגיוון אנושי. וזה כולל  גם בונוס גדול – מכנה משותף נוסף לכל הזרים, מלבד האהבה לאיי יוון גם אהבה לסירות והפלגות בים. גם רמת האנגלית של המקומיים בדרך כלל גבוהה יותר באי כזה וקל יותר לתקשר ולהתחבר איתם, וכמובן, עם האחרים מכל העולם.

גישה לאי וטיסות ישירות מהארץ

שדה תעופה בינלאומי על אי וטיסות צ'רטר סדירות הוא תנאי הכרחי לגישה ישירה, מהירה וזולה מארץ הקודש לאי הנחשק. אנחנו, למרות זאת, מעדיפים איים קצת יותר רחוקים, ללא טיסות ישירות ודילים אטרקטיביים לישראלים ובכלל ללא סיורי יום בספינות עמוסות תיירים. מבחינתינו, תוספת המעבורת או טיסה מקומית קצרה מאי גדול עם שדה תעופה בינלאומי עושה את הסינון האנושי הנכון לנו ושווה את המאמץ.

עיר מרכזית גדולה לעומת פיזור אוכלוסיה

 יש איים שרוב האוכלוסיה בהם מתרכזת בעיר עיקרית אחת או יותר, ובשאר חלקי האי מפוזרים בתים בודדים או קבוצות קטנות של בתים. זה מייצר עיר "בירה" עיקרית גדולה שלרוב בעיקר שם ימצאו השירותים הנדרשים לכל תושב (סופרמרקט גדול, מסעדות ובתי קפה וכו'). יש איים שיש בהם פיזור אוכלוסיה יותר נרחב, כך שיש "שכונות" רבות או כפרים רבים ברחבי האי שבכל אחד מהם ניתן למצוא קצת מכל דבר.

אנחנו מעדיפים את ריבוי השכונות. זה מרגיש לנו מגוון יותר, בדרך כלל יותר בטבע, ובמילא באופן אישי, אנחנו פחות חובבי הז'אנר עיר גדולה, גם לא בארץ.

גאוגרפיה,טופוגרפיה ואקלים

יש איים שהייחודיות שלהם היא בנוף דומיננטי ויחסית אחיד. איים שמאופיינים בצוקים גבוהים ומרשימים, איים ירוקים עם צמחיה צפופה, איים הרריים עם נוף מטרף מלמעלה, איים שטוחים עם חופים ארוכים ותכולים ועוד. אנחנו אוהבים קצת מכל דבר. זה בדרך כלל קטן יותר ויש שיגידו פחות מרשים, אבל לנו זה מרגיש מגוון ועשיר. תמיד מפתיע אותי מחדש איך זה שאנחנו יכולים לשתות קפה בבוקר במפרץ יווני מפונפן ויפיפה עם מסעדות מושקעות וכיסאות עם שימשיות על חוף הים החולי בצד אחד של האי, וב 10 דקות נסיעה איטית אחרי טוסטוס של זקנה חביבה לעבור לצד השני של האי ולאכול צהרים בטברנה של מקומיים על שפת הים בצבעים שונים לגמרי וחלוקי נחל, ליד נמל דייגים מקומי פעיל ותוסס. קשה להסביר במילים. קל לחוש את האוירה השונה. גם גילינו שאין אפשרות לנסוע באי יותר מ2-3 דקות מבלי שרואים את הים מאיזשהו כיוון. ובשבילנו זו אפשרות ממש מועדפת.

חיים בקיץ או כל השנה

יש איים שמתעוררים לחיים לקראת האביב, מגיעים לשיאם בקיץ ודועכים לאיטם בסתיו עד לתרדמה עמוקה בחודשי החורף. באיים כאלה רוב תושבי האי עוברים לאי גדול אחר או ליוון היבשתית, או נוטשים עמדות בכפרים ומעבירים את החורף בעיר הגדולה של האי. המסעדות נסגרות, ורוב הפעילות מושבתת. אם שוקלים לחיות באי גם בחורף או בחלקו, חשוב לוודא שמתקיימים שם חיי קהילה (שיש בכלל עם מי לדבר בחורף), שיש תחבורה סבירה אל תוך ומחוץ לאי ומסעדות ועסקים עובדים. כן, זה לא תמיד מובן מאליו.

שירותים, אספקה ומוצרים זמינים

באי שלנו יש כמעט אותה כמות תושבים קבועים כמו בישוב שאנחנו גרים בו בארץ. בישוב שלנו יש כל מה שצריך כדי לשרוד: סופרמרקט אחד, בנק אחד, מרפאה, בית מרקחת, פיצוציה אחת, פלאפל, דואר, חנות בגדים, מתנות וחנות פרחים. מכל דבר אחד. אולי פספסתי עוד משהו. אחד. 

וזהו. כל דבר אחר שצריך, מחכה בעיר הגדולה הקרובה 25-30 דקות נסיעה ומעלה.

באי שלנו, לעומת זאת, ב50 וקצת קילומטר רבוע, יש כמעט כל מה שרק צריך כדי לקיים מדינה קטנה ועצמאית, ואני עדיין כל פעם נפעמת מחדש לגלות עוד ועוד שירותים, בעלי מקצוע ועסקים: בית חולים, משרדי ממשלה, מפעלי בטון, מכון טיהור, מחצבה, מכון יצור חשמל, אולמות קרמיקה ומוצרים לבית, חומרי בניה, מסגרים, נגרים, מגוון חנויות לציוד ליאכטות ועוד ועוד,  וכמובן עשרות מסעדות ובתי קפה…

לא, לא תמצאו בגדים ממיטב האופנה וגם הרבה מותגים יצטרכו להגיע בדואר אחרי רכישה אונליין. וגם לא תמיד יש מבחר גדול של ריהוט או דברים לבית, אבל אפשר להזמין בקלות אונליין וגם איכשהו, תמיד מרגיש שם שזה גם פחות הכרחי מבארץ ופחות חשוב.

ואם רוצים להזמין ציוד מיוון היבשתית, פשוט צריך לבדוק מתי המעבורת הבאה או מקסימום זו שאחריה, שתפרוק לאי מכולות מלאות מכל הבא ליד, והכל יגיע בסוף לכתובת הנכונה למרות שבכלל אין כתובות לבתים (ועל כך פוסט נפרד).

יוקר מחיה ומחירי נדל"ן

כמובן שכדי שחשבון הבנק שלנו יוכל לעמוד ברכש החדש ובאורח החיים החדש, בחרנו באי שמחירי שמחירי הנדל"ן בו לא מהגבוהים וגם יוקר המחיה סביר ומטה. וביחס לארץ ממש ומטה. מיקונוס למשל, נחשב לאחד האיים היקרים ביותר ביוון אם לא ה-. מחיר בית קרוב לים יכול להגיע לכמה מיליוני יורו. באיים קטנים ורחוקים יותר, תוכלו למצוא בית על החוף אפילו בכמה מאות אלפי יורו או קצת יותר. השכרת כסא ושימשיה על חוף הים במיקונוס ופרדו קפוצי'נו (הגירסא היוונית לקפוצ'ינו קר) יכול להגיע לעשרות יורו (וגם שמעתי עדויות שיותר). באי שלנו, אם יש כיסא והשימשיה הם בחינם, ופרדו קפוצ'ינו עולה 2 יורו (כולל עוגיה ובקבוק מים קרים). וגם יש המון חופים זמינים, יפיפיים וקרובים בלמעלה מ 70 ק"מ של רצועת חוף, ותמיד כיף לשלוף מהאוטו את הקפה טייק אווי ו 2 כיסאות מתקפלים וכל החוף שלך. הנוף כלול. ומחירי הנדל"ן בהתאמה. אסכם ואומר שככל שנחיה יותר ביוון ופחות בארץ נחסוך משמעותית יותר בהוצאות המחיה השוטפות.

קפה וקולינריה

אין טעם להכחיש, ההיבט הקולינרי משחק אצלינו תפקיד. ויותר ממה שאנחנו מוכנים להודות. אבל ביוון, הקולינריה מתערבבת עם האוירה ועם נוף וכשהתבשיל הכולל מוכן, הוא גדול בהרבה מסך חלקיו. ולצורך ההדגמה, נסו לאכול שיפוד נחמד (כזה המכונה סופלאקי ביוון) במסעדה נחמדה במרכז תל אביב. מה יוצא? יוצא נחמד. 

נסו לאכול סופלאקי בטברנה אותנטית על חוף הים או במפרץ יפה, עם מוזיקה יוונית ברקע, סירות מפרש באופק, תיירים ומקומיים בשלל שפות מסביבכם ובעלי בית חביבים ומפנקים מתרוצצים בינכם. מה יוצא? טוב… נראה לי שהבנתם…

אז חשוב לנו שיהיה הרבה מזה.

אוירה כללית

בסופו של דבר אין דרך לתאר אוירה. כשהגענו לראשונה לאי שלנו לפני 7 שנים הוא היה נראה לנו נחמד. ובשנה שאחר כך נחמד פלוס. בשנה השלישית התחלנו להרגיש קצת יותר. וככל שהיכרנו הרגשנו הרבה יותר. 

בסופו של דבר, אם להיות כנה, למרות כל מה שכתוב. כל הניתוח המלומד והצגת הקריטריונים קרו לאחר מעשה, או יותר נכון, לאחר החיבור הבלתי נשלט. פשוט הרגשנו התאמה. אפילו המגרש שבחרנו לבנות בו את ביתנו לא באמת עמד בכל קריטריונים שהגדרנו לעצמינו ולמתווך כשהתחלנו את תהליך החיפוש. במקרה עברנו שם בדרך למגרש אחר, ופתאום הרגשנו שנינו שזו בעצם הפינה הנכונה לנו באי.

בסוף זה ענה על כל או רוב הקריטריונים שניתחנו אחר-כך, בתהליך רציונלי שעשינו כדי לחזק את הבחירה האמוציונלית לגמרי שעשינו.

פשוט הרגשנו שזה המקום שלנו. הרגשנו הכי קרוב להרגשה של בית.

הרגשנו שמצאנו את הכוכב שלנו.

3 תגובות

  1. יפה כתבת , מחכה כבר לספר…היה כבר סופר שכתב על משפחתו וחיות אחרות , על האי קורפו. הפך לרב מכר מטורף כבר 50 שנה….רק אומר..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s