מה עולה בדימיונכם כשאתם חושבים על חופשה ביאכטה? מה קורה כשמחפשים בגוגל תמונות את מילות החיפוש "חופשה ביאכטה"? למעט אלו שלא יטרחו לחפש כי המחשבה על סירה בים גורמת להם למחלת ים, רוב האנשים יראו בדמיונם או על גבי מסך אלקטרוני כלשהו (א)נשים משתזפות/ים על הסיפון, לוגמות/ים יין בעודן/ם משכשכות/ים את רגלהן/ם במים, קופצים קפיצה מצולמת היטב ומקיימים מגוון סוגי מנוחה – מיד אחרי ששיתפו את התמונות בכל מדיה חברתית אפשרית. סוג של חופשה נהנתנית, מהסוג של הביוקר. ומה קורה מאחורי הקלעים…? איפה משכיבים את הסירה לישון בלילה? איך מצטיידים בשישיית הבירות הבאה? איך מקררים אותה? היכן מתקלחים? אוכלים? ישנים… מרינה? מעגן עירוני? מפרץ?
כשנערכנו להפלגה ולחופשה הראשונה שלנו ביוון לפני 4 שנים, היינו מרוכזים מאוד בהפלגה עצמה ובהישרדות… בהתחשב בפז"מ ובכישורי ההפלגה המועטים שלנו באותה תקופה. לא ממש הקדשנו מחשבה על השהייה או על סגנון החופשה. גם לא הכרנו. כל מה שרצינו היה להגיע ליוון בשלום, להתמודד בהצלחה עם הרוחות המלטמיות שכולם הפחידו אותנו מהן, להצליח לעגון בעזרת עוגן (מה שהיה נראה לנו נורא מסובך) ולחזור הביתה בשלום כעבור 6 שבועות ללא תקלות מיוחדות בסירה.
בקסטלוריזו עגנו לראשונה עגינה ים-תיכונית (בעזרת עוגן), הצליח מכה ראשונה – מזל של מתחילים. ומשם המשכנו הישר למקום מבטחים במרינה רודוס החדשה. נאלצנו להשאר שם שבוע שלם בציפיה למשלוח של חלק לסירה שהיה אמור להגיע תוך 24 שעות. זמן יוון. שם, בפעם הראשונה, הבנתי שאנחנו יושבים ליד הים. קשורים. מוקפים מבני בטון אפורים, כל מה שרציתי היה לצאת משם. לתוך הים.
ממרינה רודוס יצאנו לראשונה בחיינו למפרץ. לינדוס. שם הורדנו לראשונה עוגן. ונשארנו ליממה שלמה. יממה מלאת חששות, אבל גם עם קסם גדול של פעם ראשונה. הכי קרוב לטבע, הכי קרוב לים וגם הכי קרוב להמון יאכטות שעגנו סביבנו והמוני תיירים שזרמו מהים ומהיבשה. מיד עם סיום העגינה קפצנו למים הכחולים והקרירים, מלאי אנרגיות והתרגשות. נחנו, בישלנו, אכלנו, וחוזר חלילה. ושוב. שם לראשונה חנכנו את הדינגי שלנו, והבנו כמה היא כבדה, ולא פשוט לשני אנשים להוריד אותה למים. ועוד יותר – את המנוע. בשעת שקיעה, הפלגנו לעבר החוף, לאכול גלידה. ומיד עם הגענו, נזכרנו ששכחנו להדליק אור תורן לקראת חשיכה. אז חזרנו שוב לסירה. כשרצינו לחזור לחוף כבר החשיך והבנו שאין לנו פנס טוב להפלגה בדינגי בלילה. שם אזל לנו לראשונה מלאי המים במיכלים ונשארנו רק עם שישיות מים מהארץ. שם ניתקנו לראשונה את המקרר על הבוקר, כי הבנו שהמצברים של הסירה עוד רגע מרוקנים ואין יותר חשמל. שם הבנו שאנחנו לא יודעים ולא מצויידים להנות מהים כמו שאנחנו באמת רוצים.
תוך כדי ישיבה במפרץ קסום, צמודה למאוורר, מתנדנדת בסירה מרוחות המלטמיות המכות, עם תובנות של 4 קייצים ביוון – שהצטברו לכ 30 שבועות עד עכשיו (אבל מי סופר…), חשבתי עם האפשרויות העומדות בפנינו. על מה אנחנו אוהבים ורוצים, על נקודת האיזון שלנו. לאחר מחשבה מעמיקה – עד כמה שהיא מתאפשרת בתנאים המוזכרים – חשבתי על חלוקה גסה לשלושה סגנונות. וכול הטוב והפחות, שכל אחד מהם מציע:
אז ככה…
1. עגינה במרינות – לאוהבי הפינוק והשקט הנפשי
רוב האנשים שאני מכירה מעדיפים מרינות בעיקר כשהם מגיעים לחופשה קצרה יחסית או כשמגיעים בסירה עמוסת נוסעים, או שפשוט רוצים ויכולים להרשות לעצמם להתפנק. בתמורה לכמה עשרות יורו ללילה, תקבלו לרוב קבלת פנים לבבית מנציג המרינה השזוף על הדינגי, הוא יחסוך לכם את הפרוצדורה של הורדת עוגן ויגיש לכם את חבלי המורינג מקדמי השקט הנפשי – לסירה בטוחה ויאכטיונרים רגועים. החוויה כוללת לובי ממוזג, מאובזר בנציגי שירות במדים רישמיים, וכמובן בתוספת תשלום, תזכו לחיבור ישיר למים וחשמל שפתאום גורמים לנו להעריך את קיומם וזמינותם. כמו כן תזכו למקלחת מפנקת, שירותים שלא מצריכים התעסקות וחישובים לגבי עמידותו של ההולדינג טאנק, וגם שירותים נוספים זמינים שעושים את החיים כל כך נוחים ונעימים: בית קפה צמוד במרחק ניתור קטן מהפלטפורמה, שירותי כביסה במחיר מופקע (אם הצלחתם להבין את מנגנון התשלום ביוונית), מינימרקט זמין ואף חנות לממכר ציוד וחלקים ליאכטה, כי נדירים המקרים שבהם אנחנו לא צריכים להחליף, לקנות, לתקן או סתם להתפנק עם משהו נוסף לצימר הצף שלנו.
ערך מוסף – יהיו לכם מגוון שכנים חדשים צמודים. תוכלו לבחור בין אינטראקציה ברמה של שיחה מעמיקה לגבי התרבות והמחייה שלהם (אצלינו הכי טוב!), או שיחה סתמית על מזג האויר וביצועי הסירות שלכם. תוכלו כמובן להיות גם פאסיבים ורק להציץ ליאכטה הצמודה של השכנים הזרים הנחמדים.
החיסרון – לפינוק ולשקט הנפשי, יש כמובן מחיר כספי די גבוה (תלוי לכמה זמן באתם). בנוסף, תהיו רחוקים מהמקומיים. מוקפים בתיירים. מוקפים ברצועות בטון. לפעמים רחוקים מהעיר עצמה. רחוקים מהאוטנטיות. רחוקים מהטבע והנופים היפים שראיתם בדרך, אבל לא עצרתם שם. לא תוכלו לקפוץ למים מתי שמתחשק לכם וגם חוף הרחצה הקרוב הוא במרחק הליכה, בדרך כלל בחום די כבד.
2. עגינה במעגנות עירוניות – לגעג'עני הטברנות ומחפשי אוטנטיות
מעגן עירוני הוא בעצם המרינה של פעם. הוא גם נראה ככה מבחינת תחזוקה, וגם, לרוב נותן הרגשה של פעם – אם אתם אוהבים את זה. אף נציג לא יקבל אתכם בכניסה לנמל, מקסימום יווני מקומי מזיע, לבוש ווסט עירוני דהוי – או שלא, ויגבה מכם 3-5 יורו על העזרה בעגינה – גם אם הסתדרתם לבד או שיכולתם להסתדר לבד. אל תצפו לקבלה. בהמשך, יגיע "השריף" של הנמל או נציג זוטר מטעמו ויחשב את הסכום לתשלום. הנוסחא פשוטה, הוא יקח בחשבון את גודל הסירה, משך העגינה ואת רמת החברות שלכם איתו משנים קודמות. זה לא חישוב מסובך מדי, ככל שאתם מרבים לבקר במעגן, שוהים שם יותר זמן ומתחברים עם השריף המקומי – תזכו להנחות מרחיקות לכת, או אפילו עגינה חינמית כולל מים וחשמל. בתנאי כמובן, שלא תספרו לשכנים. בעיקר למקומיים. לפעמים יש שירותים עירוניים במרחק הליכה קצר, תקוו שהם מתוחזקים ברמה סבירה.
יאכטיונר ישראלי חביב וחובב איי יוון שהכרנו באחד המעגנות העירוניות, אמר לנו פעם שהוא לא ממש מחשיב את עצמו לימאי. הוא יותר "ג'עג'ען טברנות" – אוהב לשוטט בין האיים ולהתנחל בטברנות האהובות עליו. זה הכיף שלו. אנחנו אימצנו את ההגדרה בכיף. ואכן, בצמוד לכל רציף עירוני תמצאו שלל טברנות יווניות. הקרובות הן כמובן התיירותיות יותר, הרחוקות יותר, קצת יותר של מקומיים. בכולם תמצאו בדיוק את אותו התפריט, אבל האוירה תהיה קצת שונה, ובעיקר תלויה ברמת ההיכרות והידידות עם בעלי הטברנה. כי גם פה עובד אותו הפטנט היווני המקומי – ככל שתתחברו יותר לבעלי הטברנה ותאמצו אותה לאורך זמן, תזכו לקבל יותר סיפורים מקומיים, יותר מנות מקומיות מיוחדות (ואף מתכונים), פינוקים ומידע מקומי חשוב. אל תרגישו לא נעים לשבת שעות על פרפה ונישנוש קטן. אתם לא בארץ. אין צורך למהר לפנות את השולחן. מדד ההצלחה של רוב בעלי הטברנות המקומיות, הוא משך הזמן שתרצה להקדיש להם מרצונך האישי. ולא רק בשביל אינטרנט חינמי.
במעגן העירוני יהיה לכם יותר סיכוי לפגוש יאכטיונרים ותיקים ששוהים תקופות ממושכות באיים ולאורך הרבה שנים. לרוב אירופאים שמבלים בין 3 ל 6 חודשים בשנה. אתם כנראה תחלקו אותה נקודה חשמל. תשכחו ממזגן. וגם לא תוכלו להפעיל שני קומקומים חשמליים (שלכם ושל השכנים) באותו הזמן. לפעמים גם הטברנות ממול יושבות בדיוק על אותה פאזה. וזה לא פעם מסתיים בחשיכה ודממת מוזיקה של הטברנות ממול. לפעמים כל האי יושב על אותו פאזה, תלוי כמה הרחקתם מהציר הראשי המקובל.
ערך מוסף – הרגשה של רחוב יווני תוסס ואותנטי, במחיר סימלי עד חינמי. שעורי העשרה על-ידי יאכטיונרים ותיקים, למודי ים, עשירים בסיפורים מרתקים וטיפים חשובים. וכמובן, סיכוי גדול יותר להכיר ולהתערבב יותר בביצה היוונית של תושבי האי כולל היכרות מעמיקה עם מקומיים ומשפחותיהם, התוודעות למארג הקשרים ואף הסיכסוכים המקומי והצצה למנהגיהם. השנה, לאחר 4 שנות היכרות עם ה"שריף" של אחת המעגנות, הוזמנו לחתונת ביתו. שריף אחר הזמין אותנו לטקס סיום של חוגי הריקודים באי. אפינו חלה לשבת בטברנה מקומית שאימצה אותנו וגם עשינו קבלות שבת חגיגיות נוסח יוון עם חברינו לנשק ועם אורחים יוונים מקומיים אצלם בטברנה או אצלינו בסירה.
חיסרון – לא תוכלו להזמין מקום מראש. תקוו שהעוגן תפס, וגם אם כן, שהשכנים לא ישליכו את שלהם עליו או יהרסו את העגינה שלכם כשיצאו לפניכם. תתבקשו למצוא פתרון לעיניין השירותים והמקלחת (לפעמים תמורת יורו תמצאו מקלחת נקייה מאחורי הטברנה המקומית, וגם הסבתא מהטברנה ממול תכבס לכם תמורת תשלום מגוחך). אוהבי הטברנות והמוזיקה היוונית, יקבלו מנה גדושה, לפעמים גם בלתי נגמרת – בווליום גבוה מדי ומכמה טברנות במקביל. אל תטרחו לחפש פה שקט ורוגע. בשביל זה תעברו לסגנון הבא.
3. עגינה במפרצים – לחובבי הטבע וההרפתקאות
אם נפשכם ו/או חשבון הבנק שלכם זקוק/ה לשקט, נופים, טבע ואויר טוב – ובחינם. תבחרו מפרץ יפה, רצוי מוגן – ותתנחלו! לפני זה, רק חשוב כמובן לוודא שהעוגן תפס טוב, שאתם מצויידים באוכל ושתיה, שיש לכם את האמצעים הדרושים לחיות בסירה ללא חיבור למים או חשמל, ושאין לכם בעיה להעביר את רוב היום בחברת יושבי הסירה שלכם, כי אנשים אחרים, אולי תפגשו בטברנה הרחוקה אליה תצטרכו להפליג עם הדינגי ואולי גם לא תפגשו בכלל, תלוי איזה אנשי מפרצים אתם. וכאן, אני חייבת, ברשותכם, לעשות אבחנה קלה ולחלק את אנשי המפרצים לשלושה תתי סוגים:
- מפרצנות לייט
לאלו שרוצים לחוות מפרץ אבל רוצים גם קצת שקט נפשי וטברנה צמודה במרחק שחיה, אבל בדינגי. הפתרון במצב כזה הוא היקשרות לבויה (מצוף קבוע שניתן להיקשר אליו בעזרת חבל מהסירה). שימו לב, אם נקשרתם לבויה הצהובה, אתם חייבים לאכול אצל הטברנה של הבויות הצהובות – נא לא ללכת לטברנה של הבויות האדומות! נא לא לאכול בסירה. רק בטברנה. אם הגעתם עם חברים ביאכטה נוספת, הקפידו לבחור את אותו הצבע, אלא אם אתם מעוניינים להפריד כוחות ולבלות בטברנות שונות. לרוב תקבלו עזרה בעגינה. אם יש לכם יחסים טובים עם בעלי הטברנה משנים קודמות תוכלו להתקשר ולבקש שישמר לכם בויה. ואז לא תצטרכו למהר ותוכלו להגיע מאוחר יחסית. גלשן ים מתקלף יחכה לכם ויסמן את הזמנתכם מבעוד מועד.
יתרון – מדובר בפתרון אלגנטי לעגינה בטבע. קצת כמו להגיע לאזור קמפינג מסודר. תוכלו לקפוץ למים מתי שרק מתחשק, להנות מכל אביזרי הים האהובים עליכם (סאפ, מזרני ים וכו'), להנות מהמוזיקה האהובה עליכם (ולא של הטברנה ממול) ולהרגיש ים!
חיסרון – אתם מחוייבים מעכשיו ועד העזיבה ללפחות ארוחה אחת ביום בטברנה, ולרוב, היאכטה של השכנים תהיה במרחק הצצה ללא שימוש במשקפת.
- מפרצנות קלאסית
בתת הסוג הזה כבר תצטרכו להשתמש בעוגן, להיערך לשהיה ממושכת בטבע, כולל אוכל, מים ורצוי גם מקורות אנרגיה שיספקו לכם יכולת להמשיך ולטעון את הנייד שלכם, שלא לדבר על המקרר שלכם. אלו מבינכם שממשיכים לעבוד (וירטואלית) במהלך השהייה באיים, או סתם לא יכולים לוותר על הקשר עם העולם החיצון וזקוקים לחיבור אינטרנט יציב, יצטרכו לאתר את ספק הסלולרי המקומי ולשלוף את הסים המתאים מבין מגוון האפשרויות שהכינותם מראש (דוגמא נפוצה: באותו האי תמצאו מפרץ אחד שקולט רק VODAFONE ובמפרץ בצד השני – רק COSMOTE, או אחר).
אם יש לכם את הציוד והאמצעים הדרושים, תוכלו לבחור לכם כל מפרץ ציורי מומלץ ולהתחיל להנות מהטבע במיטבו. תוכלו להנות כמו במפרצנות לייט, אבל עם הרבה יותר פרטיות, הרבה יותר חיבור לים ולסירה ולאנשים שאיתכם בקפסולה. אם תרצו קצת ציוויליזציה וחיברות, תוכלו לבחור את מינון הביקורים בטברנות ומבין הטברנות עצמן. אם יש.
סדר יום אופייני בשהייה במפרץ כולל: קפה בוקר בנופים מרהיבים, לרוב מתובלים בכמה יאכטות בטווח בינוני-רחוק, טבילה בים, מנוחה, ספר טוב, טבילה, קצת סאפ/מזרון ים, נמנום, בירה קרה, טבילה, מנוחה, מוזיקה טובה וכו'… וחוזר חלילה. ושוב. אתם יודעים… אלו מבינינו שעובדים תוך כדי, יוכלו לפתוח מחשבים, להתחבר לעולם לכמה שעות – רק בנופים מרהיבים ואויר טוב. במקום הפסקת קפה, אפשר לעשות הפסקת טבילה בים. או גם וגם…
יתרון – להיות עם להרגיש בלי. להנות מפרטיות, מהטבע, מהים, מהסירה, אבל עדיין בסביבה תומכת במרחק הפלגה קצרה בדינגי, עם אופציה לשכנים במרחק שרשרת עוגן פלוס.
חיסרון – אם אתם לא מצויידים כראוי, תוכלו להנות מהטוב הזה יממה או שתיים גג. זה הזמן לעבור להדיח את הכלים במי-ים. לתרגל את יכולות צחצוח השיניים והמקלחות שלכם במינימום מים, ולהתחיל לעקוב מקרוב אחרי מצב טעינת המצברים שלכם, מפלס המים המיכלים, ומצב ההולדינג טאנק שלכם.
- מפרצנות הארד-קור
אם מפרצנות לייט זה קצת כמו להגיע לאיזור קמפינג מסודר, אז מפרצנות הארד-קור זה לעצור את הגי'פ באמצע שום מקום ולהשאר לכמה ימים. ובים, מפרצנות הארד-קור זה להפליג לאורך איים ולאתר מפרצונים או נקיקים שאף אחד לא נמצא שם. אפשר לחפש את המקומות האלה בנוויוניקס (Navionics) ולעגון רק במקומות שסימן העוגן על המפה לוקח אחריות על סוג הקרקע והעומק. אפשר להעזר בהמלצות, וגם אפשר לסמן מקומות שראיתם סירות עוגנות בהם בהצלחה בעבר כשעברתם בדרך (אני תמיד נועצת סיכה עם הערה בנוויוניקס שלי בכל פעם שאני רואה סירה בודדת עוגנת בביטחה במפרצים שכוחי אל).
וזה הקטע של ההארד-קור, זה להזריק את הטבע בחיבור ישיר לדם, לקבל אספקת אויר צלול הישר למערכת הנשימה ולהרגיש הכי אתה והים. זה לחיות ממה שהצטיידת מראש, לאכול רק ממה שקיים בסירה ובים, להנות רק בחברת מי שאיתך בסירה.
יתרון – להרגיש קצת יותר פראיים, פורצי דרך, הרפתקנים הארד-קור… גם אם לכמה רגעים. זה הכי קרוב לסיטואצית אי בודד, או אם תרצו הגדרה קצת יותר אטרקטיבית – זה כמו לקבל חוף פרטי משלכם. ומכאן רק הדימיון יקח אתכם לאן שתרצו…
חיסרון – אם הסירה שלכם לא ערוכה ומצויידת כראוי – אל תנסו. בטח לא לטווח בינוני-ארוך. אם אתם לא יכולים בלי אינטרנט יציב ומהיר – אל תנסו. אם לא הגעתם עם החברה הנכונה בצימר הצף – אל תנסו, גם לא לטווח קצר. סירות אחרות תראו רק באופק.
עד כאן סיכום קצר של סגנונות העגינה הנפוצים באיי יוון. עכשיו נשאר להפליג ולבחור. או לתת ללב, לתקציב, לשותפים למסע ולמשך החופשה לעשות את השיקולים.
ואיך זה אצלכם? מה עושה לכם את זה? איך אתם אוהבים או הייתם מעדיפים את החופשה שלכם בים? שתפו אותנו…
כתבה נהדרת ומדויקת. לא ניתן לתאר את חווית השהיה בחו"ל עם ספינה יותר טוב מהתאורים הציוריים שלך.לגבי העגינה בכלל , אין ספק שחלק חשוב מאוד מלימודי הימאות בארץ צריך להיות מוקדש לעגינה , עיוני ומעשי ,(ולהוריד קצת כל מיני קשקושים של למצוא שגיאת מצפן לפי אתר בחוף …ועוד שאר "ירקות" שאף אחד מעולם לא ישתמש). ואכן במבחן משיט 30 האחרון בחנתי כל אחד בעגינה ים תיכונית. התוצאות היו מפתיעות…. חומר למחשבה לבעלי בתי הספר הימיים.
אהבתיאהבתי
קפטן גו', אמנם לא פירטתי, אבל כל סוגי העגינה משתפרים משמעותית וכייפים יותר כשאתה וס' קפטן ד' איתנו!
לעוד הרבה מפרצים והפלגות משותפות!
אהבתיאהבתי
כתיבה יפה , נעימה שיודעת להעביר את החוויה באופן מדוייק ואמיתי עם האותנטיות היוונית שכדי להכיר .
חלוקה מעניינת של סוגי היכטיונרים , הייתי מוסיף את הסוג הרביעי היודע לשלב בתוך המסע את כל הסוגים כמובן בהתאם למצטרפים ליכטה – טבע פראי כשאתה בזוגיות , טברנות ופינוקי עיר כשאתם עם הילדים ועגינה במפרצונים קרובים כשאתה עם מספר חברים או יכטות
אהבתיאהבתי
אין ספק שגמישות והתאמה הם שם המשחק כשמפליגים בהרכבים שונים. גם כיף לגוון…
תודה ששיתפת!
אהבתיאהבתי
שירה ונעם היקרים, אני מבין שאתם סובלים סבל רב מאד על האנימה. בגלל שאני אוהב אתכם, אני מקווה שתמשיכו לסבול בכל המפרצים הרד קור, לייט או איך שתרצו, והכי חשוב שתמשיכו לשתף ולהרחיב את הכייף הגדול שבלהיות בעלים של כלי שייט, חופשי ומאושר.
נשיקות וחיבוקים.
יהודה ורני.
אהבתיאהבתי
אכן סבל אחד ארוך ומתמשך מאז שפגשנו אותך! 🙂
נשיקות וחיבוקים,
נועם ושירה
אהבתיאהבתי
תודה, העלה זכרונות אם גם מההפלגות בחוף התורכי.
מסכימה עם כל הנאמר עם דגש על חשיבות טכניקת העגינה. ובאשר לשיחרור השרשרת משרשרת העוגן של השכן, הוו ההופך הציל אותנו לא פעם. ציוד הכרחי !
אהבתיLiked by 1 person
שלום חברים,
כתבה נהדרת. מחשבות שעולות בכל אוהב הפלגה וים, את ניסחת במילים מדויקות. לי נשאר רק להוסיף שכמובן במציאות כמעט כל אחד מאתנו עושה קצת מכל סוג. ושההעדפות האישיות במקרים רבים מושפעות מהצוות שנמצא אתך. בסופו של דבר, רוצים שכל הצוות יהיה מרוצה או לא מרוצה במידה שווה.
חוצמזה:
איך היתה לכם ההפלגה חזרה?
תודה על הקשר שיצרתם מתוך דאגה לשומנו בדרך מקסטלוריזו לרודוס. אכן היה ים רוגש, אבל לא מסוכן. פשוט עם אף מול הרוח התקדמנו לאט מאד.
מקווה שאצלכם הכל בטוב ונתראה בעונת השייט הבאה. אגב מתי אתם יוצאים שוב?
להתראות או להשתמע,
אלי,
גיורא,
אברהם,
ישראל.
אהבתיאהבתי
היי, גיליתי את הבלוג קצת באיחור… איזה כייף למצוא עוד מישהו שחולק את החוויות שלו בים, תודה!
גם אנחנו עשינו שינוי גדול למשפחה, לפני 3 שנים קנינו סירה והפלגנו למרחקים. לסירה שלנו קוראים "רוטים" ומראש ידענו שאנחנו רוצים להפליג לתקופה ארוכה ולא רק בחופשים. אם מעניין אותך, תוכלי לקרוא את הבלוג שלנו בכתובת:
http://www.rothim.com
מבטיחה להמשיך לעקוב,
חגית
אהבתיאהבתי